ילדים וקשיי התנהגות: מה הגוף מנסה לומר?

הורים רבים מגיעים אלי מותשים: הילד מפרק את הבית, כועס על כל דבר קטן, מסרב לשתף פעולה. הם שואלים: 'מה עשינו לא נכון?' התשובה הקצרה: כנראה שום דבר.

התנהגות קשה היא שפה

ילדים, במיוחד הצעירים יותר, לא תמיד מצוידים במילים לתאר את מה שהם מרגישים. כעס, פחד, בדידות, תחושת חוסר שליטה — כל אלה יכולים לצאת דרך 'התנהגות רעה'.

כשילד שובר דברים, בוכה שעות, מכה את אחיו/ה, הוא לא מנסה להרגיז. הוא מנסה לתקשר. הגוף שלו אומר: 'אני מוצף/ת ואני לא יודע/ת מה לעשות עם זה'.

מה עוזר?

• לפני שאת/ה מגיב/ה להתנהגות — עצור/י שניות. תנשמו ביחד.
• שאל/י 'מה קרה?' ולא 'למה עשית את זה?'. שאלת 'למה' מייצרת הגנתיות.
• תנו/י שם לרגש: 'אני רואה שאתה כועס מאוד'. זה לבד מוריד עוצמה.
• חפשי/ו את הצורך מאחורי ההתנהגות: עייפות? רעב? תשומת לב? שייכות?

מתי כדאי לפנות לעזרה?

אם ההתנהגות הקשה מתמשכת זמן רב, פוגעת בתפקוד היומיומי של הילד, או גורמת לסבל משמעותי למשפחה, כדאי לשקול טיפול. לא מפני שמשהו 'שבור', אלא כי הילד שלך מגיע לעזרה מקצועית כמו כל מבוגר.

בטיפול ילדים אני עובדת דרך משחק, יצירה ושיחה. הילד לא 'מטופל' — הוא מוזמן לחקור את עצמו במרחב בטוח ומכיל.